צללים שועטים
נקסוק, מספר הסיפורים מבני שבט הנטצליק. מתוך: The Netsilik Eskimos, Knud Rasmussen
גם אתם לפעמים מרגישים בלתי נראים? שקופים?
בני האינואיט האמינו שהעולם מלא בישויות מסוגים שונים, רוחות, יצורים על-אנושים, גמדים, ענקים ועוד. בין היתר היו שהאמינו שקיימים בני טאאג'רקט. נקסוק, מבני שבט הנטצליק מצפון קנדה סיפר עליהם לפני יותר ממאה שנה.
אני יושב בישראל קורא שוב את הספרים הישנים שכבר קראתי, אלא שהפעם לא באותה גמיעה מרוגשת, אלא לאט ובהעמקה כדי לא לפספס אף סיפור, וכמו שקורה לפעמים כשקוראים סיפור רחוק וזר, ולפתע אני מזדהה.
זה סיפורו של נקסוק על בני הטאאג'רקט:
טאאג'רקט
טאאג'רקט: צללים השועטים על פנינו, אומרים שהם בדמות אנושית, חיים כמו בני אנוש ומשתמשים באותם כלי צייד וחפצים. אבל הם שקופים ולא ניתן לראות אותם עד שהם מתים.
פעם היו טאאג'רקט שחיו באותו כפר עם בני אינואיט. אנשים ראו את העקבות שלהם בשלג ואת בתי השלג שלהם, אבל אף פעם לא את הטאאג'רקט עצמם. ואז קרה שבת אינואיט התחתנה עם אחד מהשקופים.
הם יכלו לשוחח, והאיש צד בשביל אשתו. הוא היה בעל טוב, אבל האישה לא יכלה לשאת את המחשבה שהיא אף פעם לא ראתה את זה שהיא נשואה לו. לבסוף היא לא יכלה להכיל את עצמה יותר, ויום אחד, יושבים בביתם, היא הטיחה סכין במקום בו היא ידעה שהוא בוודאי יושב. והתשוקה שלה התגשמה. גבר צעיר ויפה נפל על הרצפה ונשאר שם, מת ונוקשה. ועכשיו זה היה מאוחר מידי עבורה להצטער על האובדן של בעל טוב.
אולם הטאאג'רקט התכוננו לנקום וזרמו החוצה מבני השלג שלהם להרוג את בני האינואיט. רק הקשתות שלהם נראו זזות, וניתן היה לראות את המיתרים נמתחים כאשר הקשתות התכופפו. זה הכל. אף אחד לא ירה. משום שלבני האינואיט, שלא יכלו לראות את תוקפיהם, לא היה מושג מה לעשות. והטאאג'רקט לא יתקפו כאשר יריביהם אנים מתגוננים. כך קרה שלא התרחש כלל שום קרב.
זה כל מה שאנחנו יודעים על הטאאג'רקט, אשר הפכו לנראים רק כאשר הם מתו.
הסיפור מתוך: The Netsilik Eskimos, Knud Rasmussen p. 245-6