מגפה

אשת-חנית מרפאה. צילום: Walter McClintock מקור: Beinecke Rare Book and Manuscript Library, Yale University

בלי לזלזל בחומרתה והיקפה של מגפת הקורונה, היא רחוקה מלהיות המגפה החמורה ביותר שפקדה את האנושות. למשל, האוכלוסיה הילידית של אמריקה סבלה מכמה וכמה מגפות שגבו את חייהם של ילידים במספרים שקשה לדמיין. מספרי המתים מאותן מגפות היו עד כדי כך גדולים שהן פגעו ואף מוטטו את המבנים החברתיים, ולעיתים אפילו מחקו תרבויות כמעט לחלוטין. המצב החמור ביותר היה באיים הקריביים, בהם עד שנת 1600 ירדה האוכלוסיה הילידית ב-99 אחוז. במקומות אחרים ביבשת האוכלוסיה ירדה בין 50 ל-95 אחוז עד שנת 1650. כך על פי אינציקלופדיה בריטניקה.

היו כמה מחלות שהגיעו מאירואסיה לאמריקה מאז שקולומבוס הגיע ליבשת, בינהם חצבת, אבבועות שחורות, שפעת, חזרת וטיפוס. קדחת צהובה, ופלסיפריום מלריה (הקטלני ביותר מבין חמשת מיני המלריה) הגיעו לאמריקה מאפריקה.

ישנן עדויות על כך שבצפון אמריקה היו מקרים של הדבקה מכוונת. לא ירדתי לחקר העדויות הללו, כך שאיני ערב למהימנותם, אבל זה לחלוטין לא מופרך שמקרים כאלו אכן התרחשו. גם אם תופעות כאלו התרחשו, אין עדויות לניסיון ממוסד ורחב היקף להכחדת הילידים האמריקים באמצעות מחלות. ובכל זאת, לא נעשה הרבה כדי למנוע את התפשטות המגפות בקרב הילידים. ניתן היה לעשות הרבה כדי למזער את הפגיעה של אוכלוסית הילידים מהמחלות שהגיעו מהעולם הישן, וזה לא נעשה. כך שגם אם לא הייתה כוונה להזיק לילידים באמצעות מחלות, הייתה אדישות פושעת ביחס לגורלם.

הבלאקפוט, בשל המיקום שלהם, נחשפו בשלב מאוחר יחסית לאדם הלבן, וכך גם המחלות שהם הביאו איתם הגיעו לאזורם בשלב יחסית מאוחר. רק בשנת 1780 הוקמה תחנת מסחר ראשונה בשטחיהם, אך דווקא המגפה הראשונה שפשטה בקרבם לא הגיעה ישירות מלבנים.

בשנת 1781, בני שבט הפאיגן (אחד משבטי הבלאקפוט) שלחו סיירים לאזוריהם של בני השושון, אויבהם המסורתיים. הסיירים חזרו עם דיווח מוזר: הם איתרו מחנה של בני שושון ותיצפתו עליו אך לא זיהו שום פעילות. לאחר שוידאו שאין מדובר במארב שהאויב טמן להם, תקפו בני הפאיגן את המחנה, אך אף אחד לא נלחם בהם חזרה. תושבי מחנה השושון נמצאו באוהליהם מתים או גוססים. הפאיגן האמינו שהרוח הרעה המיתה אסון על אויבהם. הם אספו את מיטב הציוד והסוסים של בני המחנה הגוססים ושבו הביתה.

ימים לאחר מכן מגפת אבבועות שחורות קטלנית פשטה במחנה שלהם. לא מודעים לעובדה שהמחלה מדבקת, היא התפשטה במהירות. אנשי הרפואה היו חסרי אונים מולה ויותר ממחצית מאוכלוסיית המחנה נספתה עד חלוף המגפה.

בשנת 1837 שוב פשטה מגפת אבבועות שחורות בקרב בני הבלאקפוט. באותה עת כבר היו כמה תחנות מסחר שפעלו במישורים הצפוניים הגדולים ביניהם גם תחנות בשטחי הבלאקפוט. מקור המגפה היה בביגוד נגוע שהועמס על אוניית קיטור שיצאה מסנט לואיס ועליה סחורות כדי לסחור בהן עם ילידים. הסחורה על האוניה יועדה לכמה תחנות מסחר במישורים הצפוניים וגרמה למגפה באזור כולו. מהאוניה הזו הועברו סחורות לכלי שייט קטן יותר שעשה את דרכו לפורט מקנזי, תחנת מסחר בשטחי הבלאקפוט. בדרך, כמה מהנוסעים נדבקו באבבועות שחורות. אלכסנדר קולברסון שניהל באותה הזמן את תחנת המסחר בפורט מקנזי רצה לעצור את הסירה ולחכות שהמחלה תחלוף. אך מחנה ובו כ-500 טיפים של בני שבט הפאיגן והדם (שנים משבטי הבלאקפוט) אשר המתינו ליד פורט מקנזי להגעת הסחורה, לא שהו לאזהרותיו של קולברסון. הם דרשו שהסחורה תובא לתחנה או שהם יביאו אותה בעצמם. כשהסחורה הגיעה הם דרשו שהמסחר יתקיים כרגיל. לאחר המסחר יצאו איש, איש לדרכו. המגפה שפשטה בעקבות כך הביאה למותם של כששת אלפים בני בלאקפוט, כשני שליש מאוכלוסית השבט.

בשנת 1869, שוב פשטה מגפת אבבועות שחורות  בקרב בני הבלאקפוט. בשלב זה חלק מן האוכלוסיה ששרדה את המגפה של 1837 הייתה מחוסנת, אך נוסף על המגפה בשנים הללו סבלו בני הבלאקפוט גם מתמותה רבה שנגרמה מההתמכרות לאלכוהול.

על אף המחיר הבלתי נתפס שהמגפות גבו מבני הבלאקפוט, הן לא הכחידו אותם. הם השכילו להתמודד עם האובדן. למשל אחרי המגפה של 1781 הם עשו שלום עם אויבהם, בני השושון (הם לא היו מודעים לכך שבני השושון ספגו אבדות אף גדולות מהם). כאשר האיבה חזרה כמה שנים לאחר מכן, הם החליטו להרוג את לוחמי השושון, אך לאמץ את הנשים והילדים כדי להגדיל חזרה את האוכלסיה. מהמגפה של 1837 הם גם הצליחו להתאושש. 17 שנה לאחר המגפה האוכלסיה כבר הכפילה את עצמה. המגפות היו גורם מחליש, שהשפיע עליהם רבות, אבל לולי התאווה הבלתי נילאית של האדם הלבן לשטח ולשליטה, והעדיפות המספרית והטכנולוגית של הלבנים, בני הבלאקפוט היו מצליחים להתגבר, ולהמשיך לשלוט בצפון מערב המישורים.

מדוע מחלות עברו מהעולם הישן לחדש ולא להיפך?

הסיבה שהמחלות שהגיעו לאמריקה מאירואסיה ואפריקה היו כל כך קטלניות עבור האוכלסיה הילידית באמריקה היא שהמחלות הללו לא היו מוכרות למערכת החיסונית של הילידים באמריקה, ולכן הם היו פגיעים אליהן מאוד. אך אז עולה השאלה מדוע לא קרה ההיפך? מדוע לא היו מחלות שמקורן באמריקה שהגיעו חזרה לאירואסיה ואפריקה וגרמו למגפות? מדוע לא היו מחלות שאינן מוכרות למערכת החיסון של ילידי אירואסיה ואפריקה שהגיעו מאמריקה? או לפחות, מדוע לא היו מחלות שמקורן באמריקה אשר פגעו במהגרים שבאו מאירואסיה ואפריקה לאמריקה?

את התשובה לשאלה הזאת אפשר לחלק לשתים. החלק הראשון הוא שכנראה כן היו מחלות שמקורן באמריקה והתפשטו באירואסיה. מחלה אחת שכזאת היא סוג מסויים של שחפת שמקורה ככל הנראה במערב אמריקה. מחלה שניה שיש מחלוקת בין המומחים הם מקורה באמריקה או שהייתה קיימת באירואסיה לפני כן היא העגבת (סיפיליס). בכל אופן, מדובר במחלות שאומנם גרמו לתמותה רבה באירואסיה (לפני גילוי הפניצילין), אך לא התקרבו במידת הקטלניות שלהן לאלו של המחלות שהגיעו בכיוון ההפוך, מאירואסיה לאמריקה.

החלק השני של התשובה קשור לביות בעלי חיים. הילידים האמריקאים הגיעו ברובם מאסיה לאמריקה לפני בין 25,000 ל-15,000 שנה בתקופה בה עדין לא בויתו חיות מלבד הכלב. המחלות כמו שפעת ואבבועות שחורות הן מחלות שמקורן בחיות שבויתו כמו צאן, גמלים וחזירים. לעומת זאת, מעט החיות שבויתו ביבשת אמריקה כמו הלמה והאלפקה לא העבירו מחלות שהפכו מדבקות לבני אדם.

אשת-חנית מוציאה צמחי מרפא. צילום Walter McClintock מקור: Beinecke Rare Book and Manuscript Library, Yale University