בני הבלאקפוט חילקו את השנה שלהם לשתי עונות. למשך החורף כל חבורת ציד חנתה בעמק שזורם בו נחל (שבט היה מחולק לחבורות ציד, וכל חבורה התנהלה באופן עצמאי במשך רוב השנה). בדרך כלל חבורת ציד חזרה לאותו מקום כל חורף. העמק סיפק הגנה מסוימת מסופות השלג והרוחות החזקות שיכולות להשתולל על פני המישורים
השנה צוין בפעם הראשונה בקנדה ה-30 לספטמבר כיום הלאומי לאמת ופיוס. אבל כבר משנת 2013 ה-30 לספטמבר מצוין על ידי ארגונים ילידים כיום החולצה הכתומה במטרה ליצר מודעות וללמד על ההשפעה שיש לפנמיות עליהן נשלחו ילדים ילידים בקנדה. היום הלאומי לאמת ופיוס מיועד לאותה מטרה: לכבד ולזכור את הילדים שנאלצו
אני מביא כאן את ההמשך של סיפור לידתה של איקליג'וק (Iqallijuq)כפי שהיא סיפרה לאנתרופולוג סלאדין ד'אנגלור. בפוסט הקודם סופר כיצד נשמת השם של סבא שלה (אבא של אמא שלה) התגלגל להיות עובר וכיצד בעת הלידה שינה את מינו מזכר לנקבה (כדאי לקרוא את הפוסט הקודם כדי להבין את ההקשר של הפוסט הזה). בסיפור באים לידי ביטוי הרבה
האנטרופולוג ברנרד סלאדין ד'אנגלור כותב על כמה אנשים שפגש אשר סיפרו לו על זכרונות שלהם מרחם אימם. מדובר באנשים שחיו במקומות שונים ברחבי הארקטי ושלא הכירו זה את זה.
הסיפורים הללו מבטאים תפיסה לגבי הנשמה והשם אשר הייתה נפוצה בקרב בני האינואיט. לפי התפיסה הזאת
בניגוד לדימוי שהתקבע, לא כל הילידים בצפון אמריקה גרו בטיפים, למעשה רוב התרבויות לא השתמשו בטיפים, אם כי הטיפי שימש לא מעט חברות ילידות בעיקר באזור המישורים. הטיפי הוא מבנה נייד, כך שניתן לפרק, לנייד אותו ולהרכיב אותו מחדש. הוא בנוי בצורה של קונוס, משלד עשוי מוטות וכיסוי שבמקור היה תפור מעורות.